מהדורת הוידאו
ההבדל העיקרי בין הפוסט הזה לקודמיו הוא שכאן העטיפות מאורכות ולא ריבועיות. 
כבר כתבתי בעבר שמה שהכי מגניב אותי בכל הראפידשר הזה הוא לא הקלות שבה אפשר להוריד מוסיקה וסרטים שאפשר לקנות בחנויות. אני אוהב לחפש את החומרים הנדירים, אלה שאין לי דרך אחרת להגיע אליהם. לאחרונה, אולי בעקבות הסדרה "Seven Ages of Rock", נזכרתי שכל עולם הוידאו המוסיקלי מאוד מעניין אותי. סרטים דוקומנטריים על מוסיקה הם גם דרך מצויינת להרחיב את ההשכלה, וגם נותנים הזדמנות לגלות אמנים וז'אנרים שלא נחפשנו אליהם בעבר. הנה כמה סרטים שגיליתי או נזכרתי בהם לאחרונה, ואני מקווה שהפוסט הזה יהיה תחילתה של מסורת חדשה.
לא ממש ברור לי למה לא ראיתי את Scratch עדיין. אני חושב שזהו הסרט הדוקומנטרי על מוסיקה המפורסם ביותר בעשור הנוכחי. הסרט, שיצא ב-2001, עוסק בתרבות התקליטנים של ההיפ-הופ, וכולל ראיונות עם ענקים כמיקס מאסטר מייק, DJ שאדו ואפריקה במבטה. ב-2005 יצא סוג של סרט המשך, Scratch: All The Way Live, שכלל את תיעוד מסע ההופעות של כמה מהאמנים שהופיעו בו, ויצאו לקדם את הסרט. ואם נרצה להישאר בערך באותו אזור אבל ניקח 35 שנה אחורה, נגיע ל-Wattstax, סרט המתעד את הוודסטוק של המוסיקה השחורה. הפסטיבל התקיים ב-1972 בלוס אנג'לס כשהוא מאורגן ע"י חברת התקליטים Stax שהייתה אחראית לכמה מאלבומי הסול וה-Fאנק הגדולים של שנות ה-60 וה-70.
- Scratch - להורדה, האתר הרשמי, ויקיפדיה
- Scratch: All The Way Live - להורדה
- Wattstax - להורדה, ויקיפדיה
סצינת ה-Pאנק נתנה השראה לסרטים דוקומנטריים רבים. יש משהו מאוד מרתק מבחינה ויזואלית בבלאגן והמהומה שנוצרת על הבמה ובקהל בזמן ההופעות האלה. אם אהבתם את הפרק השלישי של "Seven Ages of Rock" ואתם רוצים להעמיק, אתם מוזמנים לקחת את American Hardcore, סרט חדש יחסית שעוסק בהיסטוריה של ה-Pאנק-רוק באמריקה בשנים 1979-1986. בניגוד לסדרה הבריטית, כאן מדובר בנקודת מבט אמריקאית שמתמקדת על הסצינה בארה"ב. סרט שעוסק בתקופה מאוחרת יותר, אך נעשה בזמן אמת הוא 1991: The Year Punk Broke. הסרט מתעד את סיבוב ההופעות של נירוונה וסוניק יות' באירופה בסוף 1991, וכולל גם קטעים מהופעות של Dinosaur Jr, Babes In Toyland, The Ramones ועוד.
- American Hardcore - להורדה (וגם בפורמט DVD), האתר הרשמי, ויקיפדיה
- 1991: The Year Punk Broke - להורדה, ויקיפדיה
ב-1986 ביים אנטון קורביין את הקליפ של "A Question of Time", לסינגל האחרון מהאלבום Black Celebration של דפש מוד (1986). הוא ביים את כל הקליפים של הלהקה מאז ועד אחרון הסינגלים של האלבום Ultra ב-1997. הוא חזר לביים עבורם רק ב-2005. אך במהלך 11 השנים האלה הוא יצר את הפן הויזואלי המרתק למוסיקה של דפש מוד: בקליפים, בעטיפות התקליטים, בהקרנות הוידאו שהיו מאחוריהם בהופעות. הקשר האמיץ ביניהם גרם לכך שהוא הפך לחלק בלתי נפרד מהלהקה, אבל אחד כזה שרק מי שיחקור ויפשפש בקרדיטים ישים לב אליו. אני אחד מהאנשים שנשבה בקסמו של הבמאי האפל עם העין יוצאת הדופן. יאיר רוה קורא לו "במאי הקליפים הגדול בכל הזמנים". ואתם מוזמנים לצפות בשתי קלטות וידאו שהוא עשה: Strange מ-1988 כולל את "A Question of Time" ואת שלושת הסינגלים המצויינים מהאלבום Music for the Masses. זהו לא אוסף קליפים במובן המקובל, והם כוללים גרסאות ארוכות של השירים (שלא מופיעות באוסף הקליפים The Videos 86>98) וביניהם קטעי קישור שנותנים לחצי השעה הזאת אווירה של סרט קצר והזוי, רובו בשחור לבן. בקסטה הזאת יש גם הרגשה של המשכיות שנובעת מכך שבחלק מהמקרים, סופו של קליפ אחד מתחבר מיד לתחילת הקליפ הבא. Strange Too מ-1990 מוקדש כולו לאלבום המופת Violator. כאן יש פחות הרגשה של סרט אחיד, אבל הפיצוי מגיע בצורת שני קליפים לשירים שלא יצאו כסינגלים והם בלעדיים לקלטת הזו: "Halo" ו-"Clean". שתי הקלטות מעולם לא יצאו על גבי DVD.
- Strange/Strange Too - להורדה
טוני ווילסון (1950-2007) היה האיש שהקים את הלייבל Factory Records ב-1978. זהו הלייבל שאחראי בין השאר לג'וי דיויז'ן, ניו אורדר, A Certain Ratio, האפי מאנדייז והלהקה שאחראית לפתיח הקלאסי של "שתיקת הכבישים" - Durutti Column. ב-2002 נעשה סרט "בדיוני בהשראת ארועים אמיתיים" שמספר את הסיפור של הלייבל ואת הסיפור שלו: 24 Hour Party People. משהו כאן לא מסתדר, אבל ה-24 אמור להיות לפני המילה Hour. יש לי הרגשה שיש דרך לסדר את זה. אולי לא.
- 24 Hour Party People - להורדה, האתר הרשמי
פורסם בתאריך 15 באוגוסט 2007 ע"י
תחת נושאים: כללי
איפה נעלמת?
אתה מלך עולם